והדרך עודנה
נפקחת לאורך

אני אורית, מתרגלת מסורה מזה עשרות שנים.

כחלק מהתרגול שלי אני מלמדת ומלווה בדרך היוגה והדהרמה הבודהיסטית בעשרים שנה האחרונות.

למדתי ולומדת ללא הרף, ומשלבת בעבודתי כיוגה תרפיסטית גם גופי ידע מעולם הריקוד והטיפול בתנועה, כמו שיטת לאבאן או הפראדיגמה של יונה שחר לוי.

מזה שנים רבות מעניקה לווי רוחני בודהיסטי לא-נשים אשר חלו במחלה מאיימת חיים.

דרך היוגה מדומה לטיפוס על הר, בשביל עיזים בשעת דמדומים. הטיפוס מייצג את הקושי, הזמן והנחישות הנדרשת. שביל העיזים מבהיר שאני מטפסת את דרכי לבד. היוגה הינה התנסות פנימית ולכן, לא יהיה מי שיוכלו לעשות את ההליכה במקומי. שעת הדמדומים מייצגת את כובד הראיה שעמו נתנהל, ואת הצורך בסימני דרך שיקלו עלינו. הפילוסופיה, המנוסחת בטקסטים המשמעותיים ובראשם היוגה סוטרות של פטנג'לי, היא הפנס שמאיר את דרכנו. הגדרות המונחים והדיוק של מה נחפש יכוונו וישנו את המבט שלנו, ובזאת יעמיקו את חווית התרגול. במהלך שנות ההוראה שלי ראיתי בחלק מתלמידי את הצורך בלימוד שכזה, מבלי להתמקד גם בהקניית מיומנות הוראת היוגה. קורס זה מנסה לתת מענה לצורך זה.

מזמינה אותך להצטרף אלי למסע זה.